חצ'פורי אצ'ארולי
הערת פתיחה
זהו הביטוי הישיר ביותר של חצ'פורי: מעטפת שמרים רכה, מרכז גבינה מותכת, ועושר מסיים שמערבבים ליד השולחן. הלחם חייב להישאר קל ואלסטי, המילוי רך ונמס לחלוטין, ולעולם לא יבש. מה שחשוב כאן הוא איזון: חוץ פריך, פירור רך ונכנע, ומרכז עשיר שנשאר חם עד הביס האחרון.
עיקרי המתכון
קטגוריית המנה: לחם מלוח ממולא
מטבח או מקור: גאורגי
סוג מנה: מנה עיקרית
תפוקה: 1 חצ'פורי
גודל מנה: 350 g
זמן הכנה: 20 דקות
זמן בישול: 18 דקות
זמן כולל: 38 דקות
רמת קושי: בינוני
ציוד
קערת ערבוב
מערוך
תבנית אפייה
נייר אפייה
תנור
קלחת קטנה להמסת התוספת, אם משתמשים בחמאה
מרכיבים
בצק לחם שמרים, 200 g
מילוי גבינה, 130 g
תוספת חמאה או ביצה, 20 g
אופן ההכנה
1. חממו את התנור ל-240°C. רפדו תבנית אפייה בנייר אפייה. התנור חייב להיות חם לגמרי לפני שהלחם נכנס, כדי שהבצק יתייצב במהירות והקרום יקבל צבע בלי להתייבש.
2. עצבו את 200 g בצק לחם השמרים לצורת אליפסה, ואז רדדו אותו לעובי אחיד של כ-5 מ"מ. עצבו את השוליים לשפה צרה וצבטו את הקצוות כדי ליצור את צורת הסירה המסורתית. המרכז צריך להישאר פתוח, והדפנות צריכות להיות יציבות מספיק כדי להחזיק את המילוי.
3. העבירו את הבצק המעוצב לתבנית המוכנה והניחו את 130 g מילוי הגבינה במרכז. פרסו אותו באופן אחיד, והשאירו את השפה חשופה. המילוי צריך לשבת בגובה אחיד ומהודק, ולא להיערם מעל הלחם.
4. אפו במשך 14 עד 16 דקות, עד שהלחם מזהיב מאוד בקצוות והמילוי חם ורך באופן נראה לעין. הבסיס צריך להרגיש יציב כשמרימים אותו בעדינות, והשפה צריכה להיות פריכה מבחוץ אך עדיין רכה מבפנים.
5. הוציאו את החצ'פורי מהתנור והוסיפו מיד את 20 g תוספת החמאה או הביצה. אם משתמשים בחמאה, הניחו לה להתרכך מחום המאפה ולהתחיל להימס לתוך המילוי. אם משתמשים בתוספת ביצה, הניחו אותה בזהירות במרכז והחזירו את הלחם לתנור ל-1 עד 2 דקות, רק עד שהחלבון בקושי מתייצב והחלמון נשאר נוזלי.
הגשה וצלחות
הגישו מיד על צלחת או קרש חמים. הגישו את החצ'פורי בשלמותו, כשהמרכז מבריק והשפה שלמה. הסיום הנכון הוא ניגוד בין לחם פריך למילוי מותך, שנועד להיקרע ולהיאכל בעודו חם.
הערות מקצועיות
שמרו על הבצק דק מספיק כדי שייאפה עד הסוף, אך לא דק כל כך שיאבד את המבנה שלו תחת המילוי. הגבינה חייבת להיות חמה ונוזלית לפני ההגשה; אם היא מתהדקת, המנה מאבדת את אופייה. השתמשו בתוספת מיד, כשהלחם עדיין מעלה אדים, כדי שהיא תשתלב במרכז במקום לשבת מעליו.