אודות
חטיף תירס מקורי ארוז שמיוצר בעיקר מתירס, שמן תירס ומלח. זהו נשנוש עתיר אנרגיה, עשיר בשומן ובפחמימות מזוקקות, עם כמות מתונה של סיבים וחלבון.
צ'יפס תירס בסגנון Fritos
הערת פתיחה
צ'יפס התירס הזה מוגדר על ידי איפוק: טעם תירס נקי, קראנץ' מודגש, וסיומת המחודדת רק במלח. השיטה פשוטה, אך המשמעת טמונה בהוצאת הלחות מהבצק ובטיגון לצבע מדויק. מה שנשאר הוא צ'יפס עם מבנה, קלילות ואופי ישיר ובלתי ניתן לטעות בו.
עיקרי המתכון
קטגוריית מנה: חטיף מלוח
מטבח או מקור: אמריקאי
סוג מנה: חטיף
תפוקה: 56 g צ'יפס מוכן
גודל מנה: 56 g
זמן הכנה: 20 דקות
זמן בישול: 10 דקות
זמן כולל: 30 דקות
רמת קושי: בינונית
ציוד
מסננת דקה
קערת ערבוב
מערוך
סכין חדה או גלגלת בצק
סיר כבד או מטגן עמוק
מדחום
כף עכביש או כף מחוררת
מגש מרופד בנייר
רשת קירור
מרכיבים
40 g תירס
12 g שמן תירס
4 g מלח
אופן ההכנה
1. מניחים את התירס במסננת דקה ושוטפים בקצרה תחת מים קרים. מסננים היטב, ואז מפזרים על מגש ומניחים ל-5 דקות כדי להפחית את הלחות שעל פני השטח, אך להשאיר את הגרגירים גמישים.
2. מעבירים את התירס לקערה ומועכים היטב בעזרת מערוך עד שמתקבלת מסה גסה ומלוכדת עם חתיכות נראות לעין. המרקם צריך להיות דחוס מספיק כדי להחזיק יחד, לא מחיתי.
3. מערבבים פנימה 2 g מהמלח ו-4 g משמן התירס עד לפיזור אחיד. התערובת צריכה להרגיש מעט שמנונית ומאוחדת, ללא אזורים יבשים.
4. מחלקים את התערובת למנות קטנות ולוחצים כל אחת בין שני גיליונות נייר לעיגולים דקים, בעובי של כ-2 מ"מ. חותכים לצורות של צ'יפס בגודל אחיד כדי שייטגנו באופן שווה.
5. מחממים את 8 g שמן התירס הנותרים בסיר כבד ל-180°C. מטגנים את הצ'יפסים במנות קטנות במשך 1 עד 2 דקות, והופכים פעם אחת, עד שהם זהובים-כהים, נוקשים ופריכים באופן נשמע. מוציאים מיד; הצבע צריך להיות אחיד והמשטח יבש.
6. מסננים את הצ'יפסים על רשת קירור המונחת מעל נייר. כשהם עדיין חמים, מתבלים ב-2 g המלח הנותרים כדי שיידבק היטב. מניחים להתקרר לחלוטין; הצ'יפסים צריכים להפוך לשבירים לגמרי ככל שהם מאבדים חום.
הגשה וסידור
מסדרים את הצ'יפסים בערימה רדודה ורפויה כך שהקצוות שלהם יישארו גלויים. מגישים מיד, כשהמשטח יבש והפצפוץ בשיאו.
הערות מקצועיות
שמרו על אחידות החתיכות; עובי לא אחיד ייצור תערובת של צ'יפסים חיוורים ולעיסים לצד כאלה שהשחימו יתר על המידה. יש לפזר את המלח מיד לאחר הטיגון, כשהמשטח עדיין נושא מספיק שמן שיורי כדי להחזיק אותו.